מאיטקה והמח

באותו מחקר נמצא כי צריכה ממושכת של אחד מזני המאיטקה הייתה קשורה לשיפור במדד של תפקוד קוגניטיבי בקרב מבוגרים בריאים. התוצאה הזו מעניינת בפני עצמה, אבל היא הופכת למסקרנת עוד יותר כאשר בוחנים אותה לצד מחקרים קודמים שנערכו במודלים של פגיעה בזיכרון, מחלות ניווניות ותהליכים הקשורים לתפקוד תאי עצב.

אז מה באמת ידוע כיום על מאיטקה והמוח?

מחקר בבני אדם (2026): מאיטקה וזיכרון
המחקר החדש כלל 47 מבוגרים יפנים בריאים, בני 60 ומעלה. המשתתפים חולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות וקיבלו את הפטרייה במשך 18 שבועות. שתי קבוצות צרכו מדי יום לחם שהכיל 50 גרם מאיטקה טרייה, אך מזנים שונים: Y10M או C5304. קבוצת הביקורת קיבלה לחם ללא מאיטקה. המחקר היה אקראי, כפול־סמיות ומבוקר פלצבו.
בתום תקופת הניסוי נבדק התפקוד הקוגניטיבי באמצעות הגרסה היפנית של Montreal Cognitive Assessment, (MoCA-J) מבחן המשמש להערכת מגוון יכולות קוגניטיביות, ובהן זיכרון, קשב ותפקודים נוספים.
התוצאה הייתה מעניינת במיוחד משום שלא כל מאיטקה התנהגה באותה צורה.
בקבוצה שקיבלה את זן Y10M נרשם שיפור מובהק בציון ה MoCA-J בהשוואה לקבוצת הפלצבו. לעומת זאת, בקבוצה שקיבלה את זן C5304 לא נמצא הבדל מובהק לעומת הפלצבו.
כלומר, כבר במחקר הקליני הראשון הזה מתגלה נקודה חשובה: ההשפעה אינה בהכרח תכונה כללית של "מאיטקה", אלא עשויה להיות תלויה בזן ובמאפייני חומר הגלם.
החוקרים בדקו גם את פעילותם של תאי NK (תאי מערכת החיסון בעלי תפקיד בזיהוי וחיסול תאים נגועים או לא תקינים). בקבוצת Y10M נצפתה עלייה בפעילות תאים אלה, ונמצא קשר חיובי בין פעילות ה־NK לבין הציון הקוגניטיבי.
הממצא הזה מעניין במיוחד משום שהוא מצביע על אפשרות שהקשר בין מאיטקה למוח אינו חייב לעבור דרך פעולה ישירה על הנוירונים. ייתכן שחלק מההשפעה קשור דווקא למערכת החיסון ולוויסות התקשורת בין מערכת החיסון לבין מערכת העצבים.
אבל חשוב לשים את התוצאה בפרופורציה: מדובר במחקר קטן יחסית, שנערך באנשים בריאים, במשך 18 שבועות בלבד. הוא אינו מוכיח שמאיטקה מונעת דמנציה, מטפלת באלצהיימר או משפרת זיכרון באופן כללי. בנוסף, ההתערבות הייתה מאוד ספציפית, 50 גרם מאיטקה טרייה מזן מוגדר ולכן אי אפשר להניח שכל תמצית או אבקת מאיטקה יתנו בהכרח אותה תוצאה. ובכל זאת, זו נקודת פתיחה מעניינת מאוד.

מה לגבי מחקרים קודמים?
המחקר הזה אינו מופיע בחלל ריק. במשך השנים הצטברו מחקרים פרה-קליניים שהציעו כי למאיטקה עשויות להיות השפעות שונות על מערכת העצבים.
סקירה שפורסמה ב־2023 וסיכמה את הספרות הקיימת על מאיטקה ומערכת העצבים הצביעה על כמה כיוונים עיקריים:
- השפעות נוגדות חמצון ודלקת
- השפעה על תהליכים הקשורים לנוירוגנזה
-פעילות הקשורה ל־β-amyloid והשפעות נוירוטרופיות.
חשוב להדגיש שרוב הראיות הללו מגיעות ממחקרי in vivo ו  in vitro  ולא ממחקרים קליניים בבני אדם.
אחד הממצאים המעניינים ביותר מגיע דווקא ממחקר שנערך על אלצהיימר.

מאיטקה, מיקרוגליה ופינוי β-amyloid:
במחקר שנערך בעכברים המהווים מודל למחלת אלצהיימר, נבדק פוליסכריד קשור לחלבון שהופק ממאיטקה, המכונה PGM. לאחר טיפול ממושך ברכיב זה נצפה שיפור במבחני למידה וזיכרון, לצד ירידה באובדן נוירונים ובשינויים פתולוגיים בהיפוקמפוס ובקליפת המוח. אבל אולי הממצא המעניין ביותר היה קשור דווקא למיקרוגליה.
מיקרוגליה הם תאי מערכת החיסון המרכזיים של מערכת העצבים. בין תפקידיהם נמצאים ניטור סביבת המוח, סילוק פסולת תאית ופינוי חומרים שעלולים להצטבר ברקמת העצבים. במודל העכברי, הטיפול ב־PGM הגביר את הפעילות של המיקרוגליה סביב משקעי β-amyloid, וכן שיפר את היכולת שלהם לבצע פאגוציטוזה, כלומר לבלוע ולסלק את החומר שהצטבר. כתוצאה מכך נצפתה ירידה בעומס ה־β-amyloid באזורים שנבדקו.
זהו ממצא מעניין משום שהוא מציע מנגנון שונה מהרעיון הפשוט של "חומר מהפטרייה שפועל על תאי המוח". במקרה הזה, ייתכן שחלק מהפעילות קשור דווקא ליכולת של רכיבים ממאיטקה לשנות את התגובה החיסונית בתוך מערכת העצבים.

גם מסלולים הקשורים לזיכרון עצמו נחקרו
מחקר נוסף בדק PGM במודל של פגיעה בזיכרון בעכברים שנגרמה באמצעות חשיפה לאלומיניום כלוריד. בעכברים שקיבלו את הרכיב נצפה שיפור בביצועים במבחן Morris water maze, לצד שיפור במבנה אזור ההיפוקמפוס.
החוקרים בחנו גם כמה מסלולים הקשורים לתפקוד עצבי. נמצא כי הטיפול העלה את רמות BDNF (גורם גדילה עצבי במערכת העצבים המרכזית) ואת הביטוי של AMPAR (קולטן לגלוטמט) בהיפוקמפוס, ובמקביל הפחית פוספורלציית יתר של חלבון tau (מנגנון שמוביל לשקיעת החלבון והתפתחות אלצהיימר).
הממצאים האלה מצביעים על כך שההשפעה האפשרית של מאיטקה על הקוגניציה עשויה להיות קשורה לא רק למערכת החיסון, אלא גם למנגנונים המעורבים ישירות בפלסטיות עצבית, חסרים מחקרים קליינים בנושא.

האם מאיטקה יכולה להשפיע על תאי עצב עצמם?
במחקר בתרביות תאים נמצא כי תמציות מימיות של מאיטקה עודדו צמיחה של שלוחות מתאי עצב. שלוחות אלה חיוניות ליצירת קשרים בין תאי עצב ולארגון רשתות עצביות. במחקר אחר, שנערך בתאי PC12, תמצית מימית של מאיטקה עודדה יצירה מחדש של נוירונים (נוירוגניזה), ונמצא כי מסלולי האיתות MEK/ERK ו־PI3K/Akt היו מעורבים בתהליך.

מאיטקה אינה "רעמת האריה"
כשמדברים על פטריות ומערכת העצבים, רעמת האריה היא ללא ספק הפטרייה המזוהה ביותר עם התחום. אחד הכיוונים המרכזיים במחקר של רעמת אריה הוא השפעה על מסלולים נוירוטרופיים, ובמיוחד NGF.
מאיטקה מציגה בינתיים תמונה שונה.
המחקרים הקיימים מצביעים על שילוב של כמה כיוונים: ויסות פעילות חיסונית, השפעה על מיקרוגליה, מנגנונים הקשורים ל־β-amyloid, BDNF ו־AMPAR, פעילות נוגדת עקה חמצונית והשפעה אפשרית על תהליכים של נוירוגניזה אך ההשפעות של רעמת אריה ברורות יותר ונחקרות יותר. 

אז מה אפשר לומר כיום?
אם מחברים את כל התמונה, מתקבלת תוצאה מעניינת אבל עדיין ראשונית.
מצד אחד, יש לנו מחקר אקראי ומבוקר בבני אדם שבו צריכה של זן מסוים של מאיטקה במשך 18 שבועות לוותה בשיפור במדד קוגניטיבי. זהו צעד משמעותי מעבר למחקרי מעבדה בלבד.
מצד שני, בסיס הראיות עדיין קטן. המחקר הקליני כלל 47 משתתפים בלבד, נערך באוכלוסייה בריאה ולא בדק אנשים עם ירידה קוגניטיבית או מחלה ניוונית. בנוסף, התוצאה החיובית הייתה ספציפית לזן Y10M ולא התקבלה בזן C5304.
המחקרים בבעלי חיים ובתאים מוסיפים לתמונה מנגנונים מעניינים, אבל הם עדיין אינם הוכחה להשפעה קלינית בבני אדם.
יש גם שאלה חשובה לגבי התכשיר עצמו. מאיטקה אינה מולקולה בודדת אלא פטרייה מורכבת המכילה פוליסכרידים, חלבונים, ליפידים, תרכובות קטנות ורכיבים נוספים. לכן זן הפטרייה, חלקי הפטרייה שבהם משתמשים, שיטת המיצוי והרכב התכשיר עשויים להשפיע על הפעילות הביולוגית שלו.
במילים אחרות, עדיין מוקדם לומר שמאיטקה היא "פטרייה לזיכרון".
אבל כבר לא נכון לומר שאין שום קשר בין מאיטקה לבין מערכת העצבים.
המחקר החדש בבני אדם, יחד עם שורה של מחקרים פרה־קליניים, פותחים חלון מעניין לכיוון שלא זכה עד כה לאותה תשומת לב כמו המחקר על רעמת האריה. ייתכן שהקשר בין מאיטקה לבריאות המוח אינו נובע ממנגנון יחיד, אלא מהשפעה משולבת על מערכת החיסון, דלקת עצבית, פלסטיות עצבית והיכולת של המוח להתמודד עם תהליכים הקשורים להזדקנות.
כרגע זו עדיין השערה מחקרית מעניינת, לא מסקנה קלינית. אבל לפעמים זה בדיוק המקום שבו מתחיל מחקר מעניין...